את תת סדרת הנחשים נהוג לחלק ל-3 קבוצות ע"פ נוכחות ומנגנוני הזרקת הארס.
נחשים ארסיים נחשים בעלי שיני ארס, לרוב חלולות, הממוקמות בקדמת הלסת העליונה (לפחות אחת בכל צד). השיניים החלולות מאפשרות לנחש להחדיר את הארס המיוצר בבלוטות הארס אל גוף המוכש בדומה לפעולת הזרקה של מחט. מבנה שיני הארס ומנגנון הפעולה שונה במעט בין משפחות הנחשים השונות (שיניים "מתקפלות", שיניים "קבועות", שיניים המאפשרות "יריקת ארס" ועוד).
נחשים תת-ארסיים נחשים בעלי שיני ארס הממוקמות בצידן האחורי של הלסתות העליונות. שיני הארס אינן חלולות כמחט מזרק, לאורך השיניים תעלה לאורכה מוזרם הארס ("שיניים מרזביות"). מיקומם האחורי של השיניים בלסת ומבנה השיניים המרזבי מחייבים נחשים תת-ארסיים לאחוז את מטרתם זמן ממושך בהשוואה למירב מיני הנחשים הארסיים על מנת להחדיר את הארס.
נחשים לא ארסיים נחשים חסרי שיני ארס כלל. בדומה לשתי קבוצות הנחשים שתוארו מעלה (ארסיים, תת ארסיים) קיימות שיניים בפה ואלו מעוקלות כלפי פנים חלל הפה. השיניים משמשות בעיקר לתפיסת טרף. נזק בעקבות נשיכה נגרם כתוצאה מהפגיעה המכנית של השיניים בזמן נשיכה. ככל שהנחש גדול יותר כך הנזק נרחב יותר. כל מיני הנחשים הלא ארסיים בישראל אינם מגיעים לגדלים אשר יכולים לגרום לנזק משמעותי לאדם.
בישראל כ-9 מיני נחשים המוגדרים כ-"ארסיים", 10 מינים המוגדרים כ-"תת ארסיים" וכ-23 מינים המוגדרים כ-"לא ארסיים".
למרות שבעולם ישנם מינים תת-ארסיים הנחשבים כמסוכנים לאדם, בישראל לא ידוע על מקרי מוות כתוצאה מנשיכה של נחש תת ארסי.
רוצים ללמוד עוד על זוחלים ודו-חיים בישראל?