לפני קום המדינה, בשנת 1940, שני דוקטורים חביבים (היינריך מנדלסון והיינץ שטייניץ) גילו בעמק החולה שני פרטים של צפרדע ממין שלא היה מוכר למדע.
שני החוקרים רצו מאוד להשאיר את הפרטים בחיים ושיכנו אותם בכלוב מתאים. כשחזרו לבדוק את הצפרדעים חיכתה להם הפתעה. במקום צפרדע אחת בינונית ואחת קטנה, חיכתה רק צפרדע אחת, שמנה במיוחד. הצפרדע הגדולה יותר אכלה את הצפרדע הקטנה, וכך נשארו עם צפרדע אחת בלבד שעברה לתיעוד ושימור באוספים של אונ' ירושלים.
לצפרדע נבחר השם "עגולשון שחור-גחון" בשל הלשון העגולה שאינה נשלפת החוצה בעת הציד, כמו בהרבה מיני צפרדעים אחרים, ובשל הגחון השחרחר ומהנוקד שלה.
בשנת 1955 נמצא פרט נוסף של עגולשון ע"י ד"ר מיכאל קוסטא , אך זו הייתה התצפית האחרונה במין, אשר בשנת 1996, 41 שנים אחרי התצפית האחרונה, הוכרז רשמית כנכחד ע"י האיגוד הבין לאומי לשמירת טבע (ICUN).
לא כולם קיבלו את רוע הגזרה והיו כאלו שעוד המשיכו לחפש אותה, בעמק החולה ואף בלבנון, אך לא מצאו דבר.
בשנת 2011, כ-56 שנים לאחר שנצפה העגולשון החי האחרון, הבחין פקח של רשות הטבע והגנים, יורם מלכה, בצפרדע מוזרה מקפצת על השביל בשמורת החולה. הוא אסף אותה והזמין את ד"ר שריג גפני, מומחה ישראלי לדו-חיים לאשש את מה שהוא כבר ידע. זהו העגלושן שחור-גחון, אותה צפרדע מסתורית שבמשך מעל לחצי מאה חמקה לחלוטין מהחוקרים ונחשבה לנכחדת.
כשהתגלה לראשונה, נחשב העגולשון למין בסוג Discoglossus (דיסקוגלוסוס), סוג המכיל קרובי משפחה חיים מדרום אירופה וצפון אפריקה.
בשנת 2011, כאשר נעשה מחקר גנטי בפרטים החדשים שנמצאו, התגלה שלמעשה העגולשון הוא הנציג היחיד בעולם לסוג Latonia (לטוניה). מלבד העגולשון, כל שאר המינים בסוג הזה נכחדו לפני מאות אלפי שנים בעקבות שינויי אקלים באירופה, מה שהופך את העגולשון שלנו למעין "מאובן חי".
מאז ועד היום נמצאו עשרות ואולי אף מאות פרטים שונים ונראה שהאוכלוסיה התאוששה בעקבות שיפור באיכות המים שבשמורה.
נותר לנו רק לקוות שניהול נכון של איזור עמק החולה בעתיד ישאיר לנו את העגולשון, למען הדורות הבאים.
רוצים ללמוד עוד על זוחלים ודו-חיים בישראל?