הבלוג

סיפורם של הנחשים השחורים בישראל

בישראל קיימים שלושה מינים של נחשים שחורים.

ה"נחש השחור" או "נחש החקלאים" הנם כינויים שהוצמדו לזעמן השחור. הזעמן השחור נפוץ בכל החבל הים תיכוני מקו באר שבע וצפונה (סביב ישובים נצפה לעיתים גם מחוץ לשטח התפוצה). מדובר בנחש גדול ממדים אשר מסייע בוויסות אוכלוסיית המכרסמים המהווים מפגע בשדות חקלאיים. בזכות גודלו מסוגל לאכול מספר מכרסמים בארוחה בודדת. העובדה שהנחש מתפקד כמדביר ביולוגי והיות ולא נשקפת מנחש זה כל סכנה לבני האדם, הפך מין זה ליקיר החקלאים אשר שמחים להיתקל בו בשדותיהם.

שני מיני הנחשים השחורים הנוספים, פתן וצפעון שחור מאכלסים בתי גידול מדבריים במזרח ישראל ובדרומה. במבט חטוף בצבעו של הנחש, ניתן לטעות בין שלושת המינים אך מבט מדוקדק יאפשר להבחין בהבדלים די משמעותיים במראה ובהתנהגות.

סימני היכר של שלושת המינים:

צפעון שחור (בעבר כונה גם "שרף עין גדי") – פעיל לילה דק ועדין, צבעו שחור כבר מיום בקיעתו. ראש הנחש מחודד ומותאם לחיים תת קרקעיים. העיניים קטנות. מנגנון ההכשה הוא "צידי" ותנועת ההכשה מתבצעת תוך כדי הנעת הראש לצדדים. פרטים בוגרים יכולים להגיע לאורך של כ-80 ס"מ.

פתן – פעיל לילה איטי ומגושם, צבעו שחור כבר מיום בקיעתו, הגחון בצבע אפור. ראש הנחש מעוגל והעיניים גדולות משמעותית מאלו של הצפעון. פרטים בוגרים יכולים להגיע לאורך של כ-120 ס"מ.

זעמן שחור - פעיל יום זריז למדי אשר נצפה לעיתים גם בתחילת הלילה. הצעירים בוקעים מן הביצים כשהם בצבע חום וגופם מעוטר במספר רב של כתמים כהים לא סדורים, הנחש הופך לשחור עם התבגרותו (לרוב כשארוך מ-120 ס"מ). הלסת התחתונה בפרטים בוגרים בצבע לבן. פרטים בוגרים יכולים להגיע אף לאורך של כ-3 מטרים.

בתמונה מופיעים ראשים של שלושת השחורים של ישראל. קריאה של הפוסט ומבט מעמיק אמורים להספיק על מנת לאפשר להבדיל בין שלושת המינים.