הבלוג

מיהו הנחש הכי נדיר בישראל?

נדירות ניתן למדוד בכמה דרכים:

צפיפות פרטים נמוכה - מינים בעלי איזור תפוצה, אשר יכול להיות נרחב, אך צפיפות הפרטים בו נמוכה מאוד, דוגמת הנמרים שחיו בישראל.

נדירות מרחבית - מינים אשר יכולים להימצא בצפיפות מרשימה, אך שטח התפוצה מאוד מצומצם, דוגמת אירוס הגלבוע הנפוץ רק בגלבוע וסביבתו הקרובה, אך היכן שקיים נמצא בצפיפות מרשימה.

נדירות בזמן - מינים אשר נדירים בזמן, כגון מיני ציקדות (חרק מעופף) אשר מגיחים במספרים אדירים, אך רק אחת ל-13 שנים. נדירות בזמן פחות רלוונטית לנחשים בישראל.

מידת הסיכון להכחדה והגורמים המאיימים על קיום המין משתנים בהתאם לסוג הנדירות. ככל שמין עונה ליותר קריטריונים של נדירות, כך חשוף יותר להכחדה.

בישראל מספר מיני נחשים המוגדרים בספרות כ"נדירים", על המינים הנדירים נמנים זעמן סיני, זעמן יפיפה, ארבע-קו מצרי, צפע חרמון ושני מיני הכרכנים המאכלסים את מרומי החרמון.

מבחינת צפיפות פרטים נמוכה, זעמן סיני הוא המוביל בנדירותו. תפוצתו הרחבה כוללת את מירב מדבר יהודה והנגב אך התצפיות בו נדירות מאוד.

לאור האמור הזעמן סיני נחשב ל"גביע הקדוש" של חובבי הזוחלים בישראל.

את מספר התצפיות הממוצע בשנה בישראל ניתן לספור על כף יד אחת.

בתמונה זעמן סיני שנמצא לפנות ערב באזור דרום מדבר יהודה.